עיצוב עדי כץ
הצגת יחיד המשלבת קטעים הומוריסטיים לצד סיפור אישי ומרגש.
יוסי וואסה מספר מה זה ללכת 700 ק"מ ברגל ובסוף להגיע לנתניה, למה מנקודת מבט אפריקאית העולם המערבי הוא קצת פרימיטיבי,
איך מתחילים עם בחורה באתיופיה ולמה המתמטיקה היא הרבה יותר מסובכת ממה שאנחנו חושבים.
ההצגה מגוללת את סיפורה של קהילת אתיופיה, קשייה והתאקלמותה בחברה שלנו מזוית מיוחדת ובלתי שגרתית.
מעל 1,500 הצגות בארץ ובעולם
הצגה מהמשובחות שראיתי במשך 26 שנות עבודתי במערכת החינוך .
הנושא הוגש בדרך מובנת, ״קלה לעיכול״ ונוגעת בכל אחד מאיתנו (מקווה).
משחק מצוין, מרגש, מצחיק לעיתים ונוגע ללב.
לא פשוט לעמוד לבד על הבמה כ-45 דק׳ ובטח לא עם נושא כה רציני.
התנהגות התלמידים העידה על העניין שגילו בהצגה. מעולם לא נתקלתי בריכוז כזה ושקט. מקווה שהנושא לא ירד מסדר היום אצל כולנו לאחר ההצגה.
סילביה נאור, עירוני ח, ראשון לציון
הצגה מבריקה המאפשרת לקהל הישראלי, הקולט, להבין את סיפור העלייה טוב יותר מאשר הסברים מלומדים.
הזדמנות חשובה להקשיב, ללמוד, להבין ובעיקר להרגיש את תלאותיה, חלומותיה, תרבותה, עלייתה וקליטתה בארץ של העדה האתיופית באמצעות עשייה תיאטרלית יפה. כל הכבוד ליוסי וואסה ולשי בן עטר על המלאכה החשובה והיפה.
אולי באמהרית זה נשמע יותר טוב, אבל בעברית זה נשמע מצוין.
הופעה מרגשת המעוררת צחוק ועצב כאחד. בעקבות ההצגה ביקשו התלמידים להכיר את האוכלוסייה האתיופית היושבת בקרבנו ובהמשך הוקמה קבוצת נוער הנפגשת מידי שבועיים.